חטוף/
אלי שרעבי
סוגה:
ביוגרפיה
שם
ההוצאה: סלע מאיר
שנת
ההוצאה: 2025
מס'
עמודים: 237
דירוג:
☕☕☕☕☕
" כי ברגעים האלה, שאני נגרר ליד גדר הקיבוץ
שלי, תחת השמש, בריח השריפות ,כשעל העיניים שלי קשורה בנדנה ושני מחבלים סוחבים
אותי בשתי הידיים, עם הידיעה הברורה שאני נלקח לעזה בעוד ליאן והבנות נותרו מאחור,
אני מתמקד ומתכנס למשימה אחת : ההישרדות והחזרה שלי
הביתה. אין יותר אלי הרגיל. מעכשיו אני
אלי השורד".
נגשתי לספר בחיל ורעדה. לא עזבתי לרגע. זו עדות
חשובה ומצמררת והלוואי ולא היינו צריכים לקרוא אודות עדות שכזו .
491 ימים שרד אלי שרעבי בשבי החמאס. חמישה מחבלים
נכנסו אל הממ"ד בה שהה הוא, ליאן אשתו ושתי בנותיו. הרעש מחריש אוזניים. בהלה
בעיניים. ליאן והבנות נותרו מאחור אלי מובל עם ראש קדימה לבל יסתובב , יחף. הוא
מצליח לראות את בתי שכניו עולים באש . "אני מבין את המצב עד הסוף. אני לא
מרגיש את המכות שאני מקבל שם". משכיבים אותו על רכב הקיבוץ, מעליו שמיכה ועוד
פועל תאילנדי מפוחד. הרכב לוקח אותו לעזה.
בתחילה הוא וקון התאילנדי שהו בבית משפחה אזוקים
ומבוהלים. אלה היו הימים בהם עוד שהצליח לראות אור יום מדי פעם . דאגו לו לבגדים,
לכביסה ולמוצרי היגיינה וכמובן לאוכל. כל הפצצה של צה"ל מרעידה את הבית. אבל
הוא אלי השורד. נסה לחזק גם את נפשו של קון. ביום ה- 50 הוא מובל למנהרה. שם פוגש
את אלמוג סרוסי שהיה במסיבה ברעים. במנהרות חם מאד, אין אויר, אין היגיינה .
שומעים אנשים מתקרבים היו אלה אורי והרש מהמיגונית ברעים. הרש ללא יד. הם מתחילים
לדבר ולהתחבר הם צעירים ואלי בן ה- 51 הבוגר מחזיק מנטלית את כולם. לכולם קשה, אזוקים
בשרשראות ברזל . הרש מחזק גם הוא "מי
שיש לו למה , יוכל להתגבר על כל איך". (יהי זכרו ברוך). הם מופרדים בהמשך
אלי ממשיך לבחור בחיים. ומגולל בספרו את כל
קורותיו מרגע חטיפתו ועד חזרתו עטוף בדגל ישראל. אנו נחשפים לעדויות נוספות של אלה
ששהו עימו. על הרגע הכואב עד כלות בו מגלה שאשתו ובנותיו נרצחו .כאב חותך , עב,
חולי, עינויים, בדידות. רעות במקום נטול אופטימיות . "אני אשרוד. כי אני רוצה
לחיות. כי אני חייב לחיות"
ומכאן נתפלל לשובם של כל החטופים עכשיו. יהי זכרם
של כל אלה שלא שרדו, ברוך.
תגובות
הוסף רשומת תגובה