מאובנים
חוזרים לחיים/ שחר דואק
סוגה: פרוזה,
מקור
שם
ההוצאה: כנרת, זמורה.
שנת
ההוצאה: 2025
מס'
עמודים: 240
דירוג:
☕☕☕
אודה כי היה לי קשה לסווג את הספר . שכן מדובר גם
במצבור של זיכרונות מאד מפורטים העולים בטיפול אישי וגם בסוג של רומן. גיבורת הספר
היא שחר. פסיכולוגית, המגוללת את זיכרונותיה הרבים, העולים וצפים בתוך מפגש עם
מטפלת בשם תמר. כל ריח, כל חפץ שנמצא בחדר הטיפולים, מציף אצלה מנבכי זיכרונה. נראה
כי ההצפה הזו, מסיטה את שחר לבליל של זיכרונות מתקופות שונות המתערבבות להן. דווקא
תמר היא זו שמנסה למקד אותה. העצירה הזו בפלט הדברים לא פעם מכעיס את שחר שלא ממש
מבינה .
"אני מרגישה שבתוכי הדברים חיים ופועמים.
כשהם נאמרים בקול רם הם כבר לא בסביבתם הטבעית, הם דגים מחוץ למים, חובטים
ומפרפרים בזימים פעורים. ומכאן- מתים מצחינים , רקובים. ברגע שתמי חזרה על מה
שאמרתי, זה כבר לא מה שאמרתי."
"את רוב מה שהיא אומרת אני לא מצליחה לשמוע,
זה כמו להיות מתחת למים ולנסות להקשיב למה שקורה למעלה, בסירה. ובין המילים שאני
לא מבינה, אני מבינה משהו: אני לא צריכה להגיד הכל כדי שתמי תבין מה הבנתי. היא
ראוה את הדברים שהתרגלתי לחשוב שהם פשוט אני ומוצאת בהם פשר חדש, רואה בהם תגובה
למשהו במציאות, המציאות שאני כל כך מנסה להיאחז בה....כשאני יוצאת מהחדר, עדיין
מלווה אותי התחושה הזאת של ההארה , אבל בלי לזכור מה הבנתי. "
הציטוטים הם תמציתו של הספר בעיניי. שכן שיחותיה
עם המטפלת מעלות צמתים בחייה של שחר. הן מנישואיה, לימודיה באוניברסיטה , מארגנות
את חייה ומסדרות את האירועים השונים למעין סדר ויציבות. מהמקום המטלטל אל המחבר.
באופן אישי פחות התחברתי לספר . יתכן כי גם
העיתוי שקראתי אותו פחות התאים לי ומצאתי את עצמי אף מרפרפת על מס' דפים מתוך הבנה
שמיציתי. נבכי הנפש הוא תחום שדווקא אני מתחברת אליו , משהו באופן הכתיבה הנוגע
והפוצע היה חשוף מדי ועמוס מדי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה